<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תקל"ה</h1>
<h2>דף כד.</h2>
אמ' ריש לקיש הנותן מתנה לחברו ואמ' הלה אי אפשי בה כל המחזיק בה זכה בה. הקונטרס מפרש הנותן מתנה לחברו וזכה בה כבר. אבל אילו לא זכה בה ואמ' הלה אי אפשי בה הדרא למריה. דכל מאן דיהיב מתנה לחברו אדעתא דמקבל ליה מיניה כו' וכי לא מקבלה הדרא למרה. אבל אם זכה בה ואמ' אי אפשי בה מכאן ולהבא קאמ' וכל המחזיק בה זכה בה. דהא מפקירה. ומ"ש מיהא דאמ' רבה בר בר חנה אמ' רב ששת המקבל מתנה מחברו שאמ' מאחר שבאה לידו מתנה זו תיבטל מבוטלת כו'. מרישא לא פריך דהיא בשטר ומסתמא דעתיה אשטרא לבטליה. וכן אמ' שמואל ביש נוחלין הכותב נכסיו לאחר ואמ' הלה אי אפשי בה קנה ואפי' עומד וצווח ור' יוחנן אמ' לא קנה ולא פליגי כאן בצווח מעיקרו כאן בשותק ולבסוף צווח. אבל אמר מתנה זו בטילה או אינה מתנה דבריו קיימין דמעיקרא מבטל לה. הא קמ"ל חדא דמילתיה דרב ששת משום הואיל וכבר זכה בה והוא אומ' שמבטלה מיכאן ולהבא אין בדבריו כלום ולאו משום דדעתיה אביטול שטרא דא"כ אף בטלה אינה [מתנה] ולימא דאשטרא קאמ'. וכל עיקר טעמו דרב ששת אינו [אלא] הואיל וכבר קיבלה למתנה ולאו כל כמיניה לבטלה ולומ' אני מבטל מתנתו. והא דאמ' שמואל הכותב נכסיו לאחר ואמ' הלה אי אפשי בהם קנה ואפי' עומד וצווח התם משום שכבר זכה בה כדמוכח התם. (גימ'.) וכולה סוגיא מוכחא דלאחר שבאת מתנה לידו קפריך. אבל האי דקא פריך עכשיו מקודם שבאת מתנה לידו הוא. והוה מצי לתרוצי תירוצא דלקמן דמאן דיהיב מתנה לחבירו אדעתא דמקבל כו' כדלקמן. כולה שמעתא מיושבת כפי' רבינו. אלא שדברי רב ששת קשין. ומורי מוקי לה במילי אוחרא. ויש עליו תשובות חבילות. שמפרש הנותן כו' ואמ' הלה כו' שעדיין לא זכה בה אלא שהשליכה לפניו. ואמ' קבל מתנה זו ואמ' הלה אי אפשי בה. הרי מיד יצאת וליד זה לא באת והרי היא הפקר והמחזיק בה זכה בה. אבל אי באת כבר לידו לא היינו אומרי' כן. ומ"ש מהא דאמ' רב ששת מקבל מתנה אחר שבאת לידו ואמ' הלה מתנה זו תיבטל מבוטלת אי אפשי בה לא אמ' כלום (דלא) [דלאחר] שזכה במתנה אין יכול להפקירה בהאי לישנא. אבל בטלה ואינה מתנה דבריו קיימין דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי. והרי זה מודה שלא זכה בה מעולם וזה דומה לדבריו דר"ל. הא שפיר אתי לדברי מורי. אבל מכאן ואילך אין מיושבת לפי פי'. מיתבי האומ' לחברו דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמ' כלום והא ידיי מסולקות כאי אפשי דמי וקתני לא אמ' כלום וזה וחברו שותפין בה ואמ' לו ידיי מסולקות ממנה ונמצא שהוא נותנה לחברו וחברו לא זכה בה ונמצא שהוא הפקר. וקמ"ל דלא דמי כלל דהכא אכתי שני לא זכה כלל והואיל ולא זכה ומיד [זה] יצאתה כדי לזכות חברו הרי תצא מידו ממה נפשך דהא כוונתו לתתה לחברו ומההיא שעתא נפקא ליה מרשותיה ואי זכי ביה חבריה קני ואמאי לא אמ' כלום ליהוי כנותן מתנה לחברו שאם זכה חברו זכה בה והרי יצאתה מרשותו. ומתרץ דלא דמי לאי אפשי דהכא סליק נפשיה מדין ודברים דלאו מידי קאמ'.
